LTE או WiMAX? כיצד משלימות הטכנולוגיות זו את זו, מי מהן טובה יותר ומי תצליח? שאלות אלה עמדו במוקד יום עיון שערך ארגון התקשורת והסלולר הישראלי – IMA. זו הייתה התכנית, לפחות, עד שהגיע מוריי רומני (Muray Rumney) וגנב את ההצגה. רומני, טכנולוג בחברת הצב"ד Agilent, וחבר פעיל ב-3GPP, (ארגון גג של מספר ארגוני תקינה בעולם – א.פ) היה ראשון הדוברים בכנס, והיה אמור, על פי התכנית, להעביר סקירה טכנולוגית של מגמות בשוק, וכיצד LTE ו-WiMAX משתלבות בהן. אולם לרומני היו תכניות אחרות.
רומני, מצוייד במבטא סקוטי קליל ובשנינות בריטית, עלה על הבמה, בכנס שעיקרו עולם התקשורת האלחוטית, ומול קהל בו אנשי מירס, סמנכ"ל ספרינט-נקסטל, מנכ"ל אלווריון וגורמים רבים העוסקים ב-LTE וב-WiMAX, שטח את כל הסיבות בגללן, בעיניו, אף אחת משתי הטכנולוגיות לא תצליח.
הוא החל את ההרצאה כשמתח ביקורת על נתוני LTE ו-WiMAX המוצגים על ידי חברות העוסקות בתחום, וטען כי הנתונים המקסימליים אותם מציגות החברות מוגזמים, הושגו בתנאי מעבדה, ורחוקים שנות אור ממה שיתקבל בפועל בשימוש בטכנולוגיה: "דמיינו לעצמכם מכונית מירוץ חדשה. המכונית מסוגלת להגיע למהירות פוטנציאלית של 250 קמ"ש. עכשיו, נניח שהשקעתם הרבה מאוד כסף ורכשתם אותה – האם תוכלו לנצל את המהירות בפקקי הבוקר בדרך לעבודה? האם היא תעשה עבודה טובה יותר בתנאים אלה ממכונית שהמהירות המקסימלית שלה היא 160 קמ"ש? זאת ועוד, כמה מכם יוכלו להגיע מהר יותר לעבודה עם רכב שהמהירות המקסימלית שלו היא 1000 קמ"ש?"
פקקי התנועה אליהם מתייחס רומני בדבריו, הם ההפרעות בתווך האלחוטי, אשר פוגעות משמעותית באיכות השידור וברוחב הפס. הבעיה הגדולה ביותר, לפי רומני, ברשתות המאקרו האלחוטיות, היא אותן הפרעות – היעילות הממוצעת של הרשתות המדוברות רחוקה מאוד מיעילות השיא, וככל שהמשתמש רחוק מן התא, קטנה אף יותר בשל ההפרעות. כך, לדבריו, משלם הלקוח על רוחב פס בו אינו יכול להשתמש.
"כיום, מתכננות החברות מערכות בקצבים פוטנציאליים גבוהים מאוד, אשר, בתנאים אמיתיים, תהיינה מסוגלות לספק רק אחוז אחד מיכולת השיא שלהן. אני מודאג מאוד מכמות החברות וממספר הטכנולוגיות המנסות להשיג את שיא המהירות, בהתחשב בכך שהמציאות רחוקה מאוד מהשיאים".
נתון נוסף אליו התייחס רומני הוא הדרישה ההולכת וגוברת לשירותי מידע אלחוטיים, דרישה הגדלה באופן אסקפוננציאלי, ולדבריו תעבור בהרבה את מה שיציעו רשתות הדור הבא. רומני דימה את המצב לכונן קשיח במחשב – לא משנה כמה מקום יהיה פנוי, תמיד נמלא אותו. רומני לא שכח גם להזכיר לנוכחים את הפיגור התמידי של האלחוטי מאחורי הקישורים הקרקעיים: "אמנם התקשורת האלחוטית גדלה משמעותית, אך בל נשכח כי החוטי שומר על ההובלה, ועל הפער העצום בקיבולת, של פי 100 מהאלחוטי". כמו כן, מציין רומני, האלחוטי, בסופו של דבר, מוגבל במקום ובספקטרום, בעוד החוטי כמעט ואינו מוגבל.
בשלב זה הגיע הסקוטי למסקנה חד משמעית – אין עתיד ברשתות המאקרו האלחוטיות, לא LTE ולא WiMAX. לפיו, כל רשת המסתמכת על מספר מסוים של תאים, אשר אמורים לספק קיבולת לכמות גדולה מאוד של משתמשים, תהיה מוגבלת מאוד. אז מה הפתרון? העתיד, לדבריו, נמצא ברשתות המיקרו – WiFi או Femtocell.
את טכנולוגיית ה-Femtocell הצגנו באתר בעבר, נזכיר רק כי מדובר בנקודות גישה סלולריות קטנות, המספקות חיבור משרדי / ביתי לרשת הסלולרית ולרשת האינטרנט עבור 3-5 משתמשים, ומנוהלות על ידי המפעילה הסלולרית, סוג של ראוטר אלחוטי עם חיבור גם לסלולרי. חשוב לזכור כי מדובר בטכנולוגיה צעירה מאוד, שעוד לא הוכיחה בשלות. את טכנולוגיית ה-WiFi אין צורך להציג, או כמו שהגדיר אותה רומני: "מכוערת, אבל עובדת".
למעשה, אומר רומני, תביא סוגיית ההפרעות לכך שאחת משתי הטכנולוגיות הללו, המפרקות את רשתות הסלולר הגדולות למליוני תתי-רשתות קטנים יותר, תהיה זו המספקת את רוחב הפס הגבוה באמת. איזו תנצח, ה-WiFi המפוזרת או ה-Femto אשר בשליטה מוחלטת של הספקית? רומני טוען שעוד מוקדם לדעת.
מה שבטוח, אחרי שפתח את הכנס ופוצץ לחלוטין את בלון הדור הרביעי של הסלולר, ההרצאות שבאו אחרי רומני, וניסו לפאר את ה-WiMAX וה-LTE, נראו מעט אבודות.
