בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה ייצוגית נגד החברות סלקום ופלאפון בסך של 4 מליארד שקלים. שלוש החברות התובעות, חברת המקרקעין מגורים יזום ובניה, משרד האדריכלים דאובר, וחברת ההפקות וסלי תקשורת, טענו בכתב התביעה כי סלקום ופלאפון ניצלו לרעה את מעמדן כמה שהגדירו "מונופולים" בשוק התקשורת לפני שנת 2000, כדי לגבות תעריפים מופקעים עבור שיחות הנכנסות מחברה סלולרית אחרת. התובעים ביקשו לאשר את התביעה כייצוגית ולדרוש מפלאפון ומסלקום פיצויים בסך של 2.4 ו-1.6 מליארד שקלים, בהתאמה.
התביעה מתייחסת לתקופה שבין 1996 לשנת 2000, אז נכנס לתוקפו "חוק קישור הגומלין", אשר קבע תעריף אחיד לשיחת סלולר נכנסת (עד אז קבעה כל חברה תעריף באופן עצמאי). בנימוקיה, הסתמכה התביעה על עמדה שפרסם דאז משרד התקשורת, לפיו "מחיר ראוי הכולל רווח סביר" הינו 25 אגורות לדקת זמן אוויר.
צמד חברות הסלולר בחרו להגיב בטענה שלא גבו תשלום על "שיחה נכנסת" עבור לקוחות שקיבלו שיחה ממנוי שבחברה אחרת, אלא שאת התעריף הן גבו עבור שרות "קשרי גומלין". סלקום ופלאפון אף מבטלות את הטענה כי הן נמצאות במעמד של "מונופול" בשוק "השיחות הנכנסות", אשר לדידן אינו קיים כשוק נפרד. המחירים שנקבעו עבור חיבור שיחה נכנסת מרשת זרה, טענו החברות, נקבעו מתוך תחרותיות שיצרה מחירים "סבירים", ואילו את חוק קישורי הגומלין אין להחיל רטרואקטיבית על מהלכים שהתקיימו לפניו.
התובעים הסתמכו בטענתם על מסקנות אליהן הגיע משרד התקשורת, אך השופטת נורית אחיטוב קבעה כי הדו"ח שפרסם משרד התקשורת חסר את הנתונים הדרושים בכדי לקבוע כי מדובר בתעריף מופקע מצד חברות הסלולר. כמו כן, ביקרה השופטת את העובדה כי לא בוצעה בדיקה עצמאית מצידם של התובעים, מתוך ניסיון לברר האם התעריפים שקדמו לתעריף הקבוע אכן היו "בלתי הוגנים".
השופטת אחיטוב דחתה התביעה הייצוגית, באומרה כי הפער בין המחיר שנקבע לחבורת הסלולר למחירים שקבעו לעצמו לפני חוק קישור הגומלין: "רחוקה מלהיות, ולו לכאורה, ראיה שהמחיר הקודם, לפני הירידה, היה מחיר 'בלתי הוגן'", כותבת אחיטוב בהחלטתה, "המבקשות לא הוכיחו, ולו לכאורה, עילת תביעה". השופטת לכן הורתה לכל אחת משלושת החברות שהשתתפו בתביעה לשלם לכל אחת מהחברות שנגדן הוגשה התביעה שכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ש"ח, בנוסף להוצאות המשפט.
